תקשורת בין כלבים ואנשים
ההבדלים בין שפה אנושית לשפה הכלבית
השפה האנושית מבוססת על מילים. צורת הביטוי שלנו היא ורבלית (מילולית). לכלבים אין את היכולת האנושית לדבר ובכל זאת הם מתקשרים אחד עם השני ומצליחים להביע תחושות ורגשות בעזרת סימנים התנהגותיים. הטכניקה בה הם משתמשים שונה בתכלית מהטכניקה של בני האדם, ומי שרוצה לדבר עם הכלבים חייב לשלוט או לפחות להבין את הטכניקה של ההולכים על ארבע.
חושי האדם אל מול חושי הכלב
החוש הדומיננטי (השולט) אצל בני האדם הוא הראייה, לאחר מכן השמיעה ורק אחר כך הריח. כאשר אנו פוגשים מישהו זר ראשית נזהה אותו בעיניים, לאחר מכן נשמע אותו ואם לא יהיה לנו מזל נריח אותו… אצל הכלבים התהליך שונה לחלוטין – ראשית הם יריחו, לאחר מכן ישתמשו במקביל בחוש הראייה ובחוש השמיעה.
שפת גוף מדברת
על מנת לתקשר עם הכלב נצטרך לשלוט בטונים שלנו, אך לא פחות מכך בשפת הגוף שלנו. לדוגמה, על מנת לשדר קרירות נעמוד זקופים, על מנת לשדר חום – נתכופף.
חשיבות העיניים
אצל בני האדם מקובל להסתכל אחד על השני (אלא אם כן אתה מהמאפיה היפנית). אצל כלבים אך ורק לכלב הדומיננטי (השולט) מותר לנעוץ מבט. במפגשינו עם כלב זר נסיר את המבט הצידה לאחר שבריר שנייה, על מנת שהכלב לא ירגיש מאויים.
חשיבות הגובה
בטבע לגובה הראש יש חשיבות מרובה. גם כאשר אנו מדברים עם כלבים יש חשיבות מאוד גדולה לגובה הראש שלנו. אם ארצה להתחנף לכלב רצוי שאתכופף אליו, אם ארצה לשדר סמכותיות אשתדל להיות כמה שיותר גבוה.
קריאה נכונה של שפת הגוף של הכלב
הכלב לא יכול לומר לנו מהן תחושותיו, אולם קריאה נכונה של אבריו תיתן לנו תמונת מצב ברורה. הזנב, העיניים, השיער, האוזניים ועוד הרבה סימנים התנהגותיים (תנוחת הגוף, פיהוק, התנערות וכו'..) ילמדו אותנו מה הכלב מרגיש.
איך אנחנו יכולים לדבר עם כלבים?
היות והשפה הכלבית מבוססת על טונים ועל שפת גוף, אדם הרוצה לדבר עם כלבו חייב לשלוט ב- 2 פרמטרים (משתנים) אלו. לפני שניתן לכלב פקודה נצטרך לחשוב אם הטון המתאים, הוא טון חיובי או טון דורש. בהתאם לטון נצטרך להתאים את שפת הגוף שלנו.
טון חיובי!
הטון החיובי יהיה הבסיס לכל התקשורת שלנו עם הכלב ושפת הגוף שתלווה את הטון תהיה משוחררת ורפויה.
טון דורש!
בטון זה, אנו מצפים מהכלב לחשוב. זה לא טון כועס או צועק אלא טון מצפה. שפת הגוף שתלווה את הטון תהיה עמידה זקופה.
לדוגמא : הפקודה "אלי" היא פקודה 'חמה', אנו צריכים לבטא אותה בטון חיובי, שפת הגוף תהיה בהתאם- נשתדל להתכופף ולפרוש ידיים לצדדים.
הפקודה "לא לזוז" היא פקודה 'קרה' , צריך לבטא אותה בטון פחות נעים-טון דורש. שפת הגוף תהיה בהתאם, נשתדל לעמוד זקוף ולהחזיק יד ישרה עם תנועת ' עצור'.
