מילון מושגים לשפה הכלבית

מושגי יסוד

רבים טועים לחשוב שמותר להתחיל לאלף את כלבנו מגיל חצי שנה. לתפיסתנו אילוף כלב הינה יצירת שפה משותפת ובניית מערכת יחסים נכונה עם הכלב ולכן רצוי לעשות זאת מהיום הראשון בו הגיע לביתנו.

מקור הכלב מהזאב. זאבים חיים בלהקה וכל להקה זקוקה למנהיג. המנהיג האנושי אינו צריך להיות כוחני, אלא כזה שנותן זכויות ומקבל חובות. החבר על ארבע חייב להיות בתחתית הסולם ההיררכי על מנת שהתנהגותו תהיה מאוזנת.

שיטות אילוף המבוססות על אמון וחיזוקים. הכלב הוא חיה של להקה ואנחנו המנהיגים. בסיס התפיסה הוא שהכלב מעוניין לרצות את המנהיג. דפוס החשיבה שעלינו להקנות לכלב: “מה אעשה על מנת לרצות את הבעלים שלי”. לדוגמה: כאשר הכלב מתיישב לידי, אשבח אותו, אומר לו “כלב טוב” ואלטף אותו.

שיטות אילוף המבוססות על פחד, כבוד וכאב. הכלב הוא חיה של להקה ואנחנו המנהיגים. בסיס התפיסה הוא שלכלב יש כבוד ופחד מהמנהיגים. דפוס החשיבה שנקנה לכלב : “מה לא אעשה על מנת לא לחטוף”. לדוגמה: על מנת שהכלב לא ימשוך אותי בשעת הליכה, אלביש עליו קולר חנק ובכל פעם שהכלב ימשוך, אתקן אותו. הוא ירגיש תחושה לא נעימה וישאר צמוד לרגל שלי.

חיי הכלב מתחלקים למספר פרקים משמעותיים:
(החלוקה תלויה בגודל ובגזע הכלב ולכן הנתונים הינם כלליים).
0-12 יום – שלב היניקה, עיניים עצומות, תחילת שליטה במרחב האימהי.
12 יום עד 7 שבועות – שלב קריטי בהתפתחות הגור. אין להפרידו מאמו לפני תום תקופה זו, גם אם סיים לינוק. במהלכה ילמד את השפה הכלבית, ילמד להיכנע ולהכניע, ילמד הרגלי ניקיון ראשונים מאמו וילמד על צורת ההתקשרות הכלבית.
7 שבועות עד 5.5 חודשים – סוציאליזציה ראשונית במרחב, היכרות עם הלהקה החדשה והסביבה. עיצוב התנהגותי, גמילה מצרכים בבית. הכלב בימים אלו כמו מחשב: מה שנלמדו ייישאר אצלו לכל החיים.
בגיל 5.5 חודשים שיני הכלב מתחלפות לשיניים בשרניות ובאופן רשמי הוא הופך מגור צעיר לגור בוגר.
5.5 חודשים עד 9-12 חודשים – גור הכלבים תופס ביטחון, שליטתו במרחב משתפרת והוא מתחיל להיות מודע לזהותו המינית. אצל בני נוער גיל זה נקרא גיל הטיפש עשרה, אצל כלבים הוא נקרא שלב הבריחה. אצל זכרים זה מלווה בהרמת רגל תוך כדי עשיית צרכים, נקבות יקבלו את הייחום הראשון. סירוס / עיקור גורם לשינויים להיות מתונים.
12 חודשים עד 24 חודשים – הכלב בתקופה זו ‘יספיק’ להתגייס, להשתחרר, להתחיל עבודה ראשונה ושנייה, לטוס לטיול ארוך בחו”ל, להתאהב ולבחור לעצמו מסלול לימודים. בשלב זה הכלב מעצב כמעט באופן סופי את אופיו והתייחסותו לסביבה.
24 חודשים והלאה – בגרות. החיים עצמם. קשה לשנות את התנהגותו ואופיו מכיוון שהכלב נמצא כבר ‘בישורת’ של חייו.
הזדקנות – אצל כלבים ענקיים החל מגיל 7 
אצל כלבים גדולים החל מגיל 9
אצל כלבים בינוניים החל מגיל 11 
אצל כלבים קטנים החל מגיל 13 
כהות חושים וקריסת מערכות טוטאלית, אובדן מעמדות בהיררכיה.

בהתנהלות שלנו מול גור הכלב נשתדל לא לאפשר לו התנהגויות אסורות. ככל שנהיה מדויקים יותר כך עבודתנו מול הגור תתמקד בעיצוב ולא בגמילה. עיצוב התנהגותי הינו תהליך איטי שדורש מאיתנו הרבה סבלנות. אולם הליך של גמילה הינו בדרך כלל ארוך ומייגע והתוצאות כמעט אף פעם לא מושלמות. לדוגמה: אם אנו רוצים שהכלב יסתובב באופן חופשי בגינה, נדאג ראשית לסגור אותה בצורה הרמטית כך שלא יוכל לברוח, מכיוון שאם ילמד לברוח יהיה לנו מאוד קשה לגמול אותו מהרצון לברוח שוב.

חשיפה. יש הכרח שהכלב יכיר לא רק את הלהקה, אלא את כל מה שסובב אותה (מכוניות, כלבים ובעלי חיים אחרים, רעשים, אופניים וכו’). שלב זה חשוב ביותר בכדי שהכלב לא ייפתח לדוגמא פחדים מדברים חדשים או יגלה תוקפנות מול כלבים אחרים.

תפקידנו כמנהיגים הוא להכיר את זכויות הכלב, ללמוד כיצד עליו לקבלם ולתת לו אותם במלואם. לאחר מימוש כל הזכויות נוכל לדרוש מהכלב את חובותיו. 

זכות ראשונה – הוצאת אנרגיה: ‘כלב עייף הוא כלב מרוצה’. כלב שלא הוצאנו לו מספיק אנרגיה יהיה מתוסכל ויוציא את התסכול שלו בדרכים שונות ומגוונות, שרובן לא יהיו לרוחנו. לדוגמא: נשיכות/קפיצות/נביחות של ועל בני המשפחה, נזקים בגינה, חפירת בורות, רצון לברוח מהחצר ועוד ועוד בעיות שיילכו ויתווספו אם לא נוציא לכלב מספיק אנרגיה. כמובן שכמות הוצאת האנרגיה הדרושה משתנה בהתאם לגיל וגזע הכלב ולכן כדאי לבדוק זאת טוב לפני שבוחרים כלב.

זכות שנייה – משמעת: בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, זוהי זכות ולא חובה. אנחנו בתור מנהיגים טובים צריכים להציב לכלב גבולות ברורים, להסביר לו מה מותר ומה אסור לו לעשות. תרגול משמעת בסיסית (שב, ארצה, לא לזוז, אליי) ברמה יומיומית ועקבית יעזור לנו לחזק את הפקודות שהכלב כבר מכיר, יעזור לנו ללמדו פקודות חדשות וכפועל יוצא יחזק את הקשר שלנו איתו וגם את המנהיגות שלנו מולו – חשוב מאוד שכל בני המשפחה יתרגלו את המשמעת מול הכלב במיוחד הילדים.

*את המשמעת לא נתרגל לפני שנוודא שהוצאנו לכלב מספיק אנרגיה.

זכות שלישית ואחרונה – הענקת חיבה ואהבה. אצל רוב המשפחות זכות זו הינה הראשונה ולעיתים היחידה שהכלב מקבל. חשוב להבין שכלב הוא כלב ולא בן אנוש והצרכים שלו שונים משלנו ולכן לפני שהרעיף עליו חיבה ואהבה אוודא שסיפקתי לו את שתי הזכויות הראשונות – הוצאת אנרגיה ומשמעת.

לכלבים אין ארוחות “בופה”. גור הכלבים יאכל שלוש פעמים ביום למשך כ – 10 דקות מזון יבש בלבד. כלב בוגר יאכל פעמיים ביום למשך כ – 10 דקות. כלב שמירה יאכל פעם ביום בבוקר למשך כ – 30 דקות. על הארוחות להיות בזמנים קבועים ולפרקי זמן קצובים. הכלב צריך להבין שהמזון אינו ברור מאליו, אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר שלו הינה שהמנהיג דואג לו לאוכל. בעזרת האוכל נוכל לבנות את המנהיגות שלנו מול הכלב ולכן חשוב שגם ובעיקר הילדים יהיו אלה שייתנו לו את האוכל. מומלץ גם מגיל צעיר ‘לשחק’ לכלב עם האוכל בכדי שלא ייפתח תוקפנות מול האוכל; לדוגמא, להכניס ידיים לקערת האוכל תוך כדי האכילה של הכלב, לתת חלק מהארוחה בכף היד ולקחת ולהחזיר את קערת האוכל.

דימוי מהטבע של מקום המרבץ של הזאב. על ה”מאורה” להיות נגישה, מוגנת מקור ומחום (רטיבות, שמש), במיקום פינתי אך מרכזי, כזה שחולש על הכניסה והיציאה מהבית. חשוב שלכלב יהיה זיכרון קישורי חיובי לגביה (יאכל בה, יקבל תשומת לב, ירבץ בה, קונג וכו).

הכלב משתמש ביללות, יבבות ונביחות בכל מיני סיטואציות. אם מדובר בבכי של תסכול (לדוגמה: הכלב מתוחם במאורה שלו ומייבב כי הוא רוצה להיות לידנו), אנו חייבים להתעלם ממנו. בכי של תסכול הוא בכי מבגר וברגע שנתעלם ממנו לחלוטין, נלמד את הכלב שלא יצא לו כלום מכך שהחליט להשתמש בו. 

בהתנהלות מול גור הכלב נצטרך להיות מאוד רגישים לפענוח מתי מדובר בבכי שנובע מצורך אמיתי (לדוגמה: כאשר לגור יש צרכים), ומתי זה בכי של תסכול. יבבות של תסכול יעלו לטונים גבוהים בעוד שיבבות של כאב או של צורך אחר יהיו יותר “מעגליות” ושקטות.

בדיוק כמו אצל ילדים כך גם אצל כלבים, חשוב שנחליט אם אנו יכולים לסמוך על הכלב או לא. אם אנו יכולים לסמוך עליו הוא יוכל להיכנס למאורה (מיטה, מקום) ולצאת ממנה בצורה חופשית. אם עדיין איננו סומכים עליו מפאת צרכים, נזקים או גבולות לא ברורים, נהיה חייבים לשלוט על הכניסה והיציאה שלו מהמאורה (לול). אפשר לדמות לול על ידי כלוב טיסה או על ידי וו ג’מבו המחובר לקיר אליו תהיה מחוברת רצועה (עדיף רצועת תיחום מברזל בכדי שאם הכלב יינסה לנשוך ולהרוס את הרצועה הוא לא יצליח).

מקום המרבץ של הכלב בו ירגיש בנוח ובו לעולם לא יעשה את צרכיו – כלוב טיסה, לול, פנים הבית. עם הכלב חי בתוך הבית, חשוב שנבהיר לו שכל מרחבי הבית נחשבים לחלק מהטריטוריה הפנימית שלו וכך נעזור לו להיגמל מעשיית הצרכים בתוך הבית.

מרחב התנועה היומי של הכלב – לרוב מדובר בגינה/חצר של הבית. אם מדובר על דירה אז כל מה שנמצא מחוץ לבניין ייחשב טריטוריה חיצונית.

יכולתו של גור כלבים לשלוט בסוגריו מוגבלת. לעיתים מתוך התרגשות או מתוך פחד יברחו לגור טיפות פיפי. אין צורך לכעוס עליו לאור התנהגות זו, אלא לנקות ולהשתדל בפעם הבאה כשהוא מתרגש או מפוחד, לא להעצים את הסיטואציה.

כלב שאנו לא סומכים עליו חייב להיות בבית באחד משלושת המצבים הבאים:

1. משוחרר תחת השגחה – המצב הכי חשוב, אך גם הכי קשה ליישום. הרעיון הוא לתת לכלב להתנהל בחופשיות ברחבי הבית ותוך כדי ללמדו מה מותר ומה אסור לו לעשות. אם כלב לא יישגה לא נוכל לתקנו ולהסביר לו מה כן מותר לו לעשות. 

2. מתוחם במאורה שלו ללא צורך בהשגחה – הכלב צריך ללמוד להיות קשור / מתוחם במקום שלו בכדי שנוכל לשים אותו שם לישון בלי חשש שהוא יעשה צרכים ו/או נזקים בבית בזמן הלילה או בזמן שאיננו בבית. חשוב להוציא לכלב מספיק אנרגיה ולתת לו את האפשרות לעשות צרכים לפני שנתחם אותו. בכדי שהכלב לא ייקשר את התיחום למשהו שלילי, בכל פעם שנתחמו ניתן לו צעצוע/עצם/מח עצם להתעסק איתו ושיסיח את דעתו.

3. Tie down – מחובר ברצועה סמוך אלינו, כך שיוכל לרבוץ לידנו – למקרים בהם לא נוכל לשחררו תחת השגחה אך לא נרצה שהוא יהיה מתוחם במאורה שלו.

שלבים התפתחותיים

סביבת מסגרת

על מנת שמערכת היחסים בלהקתנו תהיה מאוזנת נצטרך לשמור על כללי התנהגות המתאימים למערכת יחסים בין אדם לכלבו. בפרק זה ננסה לגעת בכללי המסגרת שיהיו בבסיס מערכת יחסים זו.

אנו המנהיגים ואנו צריכים להתנהג כך. תמיד נחשוב קודם כל על עצמנו (גם אם זה נשמע אגוצנטרי) ורק אח”כ על כלבנו. 

הנוחות שלנו הינה תנאי הכרחי לנוחותו של כלבנו. לא יתכן מצב בו כל סדר היום סובב סביב הכלב. נוכחותו והשתלבותו בלהקה חייבת להיות כך שאנו במרכז. לדוגמה: אנו צופים בטלוויזיה וכלבנו החמוד “מנדנד” ורוצה תשומת לב… לא ניתן לו אותה כי אז הוא ילמד להמשיך לנדנד. חשוב שנזכור שהכלב רצה תשומת לב, אך ניתן לו אותה כשאנו נחליט ולא מתי שהוא דורש.

בבניית השגרה אנו מוכרחים להיות מאד מדויקים. רק כאשר נגיע לסטטוס-קוו במערכת היחסים עם הכלב נוכל להרשות לעצמנו לחרוג קצת מהכללים. לדוגמה: גור צעיר חייב ללמוד לאכול מזון יבש בלבד. אסור לנו להוסיף לו תוספות כאלו ואחרות אחרת הוא יהפך להיות מפונק ולא ירצה לעולם לאכול מזון יבש. כאשר יגדל נוכל לתת לו מידי פעם שאריות כאלה ואחרות מכיוון שזה לא יבלבל אותו.

אחת מזכויות היסוד הבסיסיות החשובות ביותר של הכלב! הכלב מחכה לטיולים המשותפים איתנו, גינה גדולה לא יכולה להיות תחליף לטיולים המשותפים. מטרת הטיול איננה רק לעשיית צרכים, יש לתת לכלב להוציא אנרגיה, להיפגש עם כלבים אחרים, להכיר את הסביבה וללמדו לשחק איתנו. רצוי לפחות שלושה טיולים, שניים קצרים של כ-10 דקות, 

וטיול שלישי ארוך יותר – כזה שיאפשר לכלב להוציא אנרגיות ולחזור הביתה עייף אך מאושר.

לא מדובר על איך הכלב רואה, אלא על איך הכלב מבין. אסור לנו לבלבל או לגמגם אם ברצוננו שכלבנו יבין אותנו. שטחים אפורים ולא ברורים, הינם מתכון בטוח לבעיות התנהגות. לדוגמה : אסור לתת לכלב לכרסם נעל ישנה, אחרת ירשה לעצמו לכרסם גם נעל חדשה.

אסור לבוא במשא ומתן עם הכלב. מערכת היחסים בינינו מבוססת על דעת המנהיג בלבד ולא על פשרות. אם נלמד את הכלב שכדאי לו להתווכח ולא להסכים עם דעתנו, 

הוא ימשיך להתנהג כך. לדוגמה: החלטתי שאסור לכלב לשבת על הכורסה. אם הוא ימשיך לעלות ואני אגיע איתו לפשרה שמותר לו לשבת רק בפינה של הכורסה, למחרת הכלב ימשיך לעלות על הכורסא ואף ישב במרכזה…

כאשר הכלב עושה משהו אסור יש להגיד לו “לא” בטון כועס המלווה במחיאת כף או צליל צורם. אבל, לא נשאיר את הכלב ב”אוויר”. לאחר ה”לא” נגיד לו מה כן עליו לעשות ומה היא ההתנהגות הרצויה. החיזוק החיובי יכול להיות מילה טובה, ליטוף או מתן אלטרנטיבה להתנהגות הלא רצויה. לדוגמה: אם הכלב גנב גרב, נאמר לו “לא” מלווה במחיאת כף

ומיד כאשר הוא ישחרר אותה נביא לו משחק איתו מותר לו לשחק.

אם נתתם לכלב פקודה הוא חייב לסיים אותה. עדיף לא לתת פקודה בכלל מאשר לתת אותה ולהתייאש באמצע בגלל עקשנות הכלב.

חשוב מאד לתת לכלב יחס על דברים טובים שהוא עושה. כלבים רבים (במיוחד גורים) לומדים לעשות דברים אסורים על מנת לקבל תשומת לב. לדוגמה: אם הכלב רובץ במאורה שלו עלינו להתייחס אליו ולומר לו “כלב טוב”.

הידע של הכלב מבוסס על חוויות שהוא חווה. בזיכרון קישורי חיובי אנו רוצים לתת לכלב חיזוק חיובי על מנת שיחזור על ההתנהגות.

בזיכרון קישורי שלילי נעניק לכלב זיכרון רע על מנת שלא יחזור על ההתנהגות.

לדוגמה: אם הבאנו לכלב מלונה חדשה, לא נדחוף אותו פנימה אחרת הוא לא יאהב אותה. נרגיל אותו אליה בצורה מדורגת, ניתן לו בתוכה את האוכל שלו או חטיפים על מנת שירצה להיכנס אליה שוב.

כאשר לכלב יש זיכרון קישורי שלילי ממשהו או מישהו מסוים, ננסה לטשטש לו את הזיכרון. לדוגמה: לכלב יש דלקת אוזניים ובכל פעם שהתקרבנו אליו עם הטיפות הוא חשש וברח, מכיוון שבפעם הראשונה ששמנו לו את הטיפות כאב לו. במקום לגשת אליו 3 פעמים ביום עם הטיפות ובכל פעם להיאבק בו, ניגש אליו 10 פעמים ביום עם אותו בקבוק, כאשר ב-7 מתוך 10 הפעמים לא נעשה לו כלום אלא נצ’פר אותו בחטיף.

כאשר נגלה שכלבנו חושש ממשהו או מישהו, ננסה לחשוף אותו אליו בצורה הדרגתית. לדוגמה: אם הכלב חושש מאוטובוסים, בתחילה נשב בתחנת אוטובוס וכשהאוטובוס יעבור נהיה אדישים אליו ונסיח את דעתו של הכלב מהאוטובוס בעזרת משחק או אוכל. בסוף התהליך נוכל לקחת אותו ללא חשש גם לתחנה המרכזית…

לגור יש שיניים חדות המתחלפות בגיל 5.5 חודשים. השיניים צומחות ומציקות ולגור יש צורך לנשוך ולחדד אותן. חשוב מאד לתת לגור עצמות לעיסה או כל דבר אחר שיעסיק אותו. אם הגור נושך משהו שאסור לו, קיימות חמש דרכים בהן נוכל לפעול – “החמישייה הסוגרת”:

1. נשיכת חפץ דומם – מתן אלטרנטיבה. אמירת המילה “פוי” ומתן תחליף מותר באופן מיידי. אחרי שלימדנו את הכלב מה אסור, חשוב מאוד ללמדו מה מותר. לדוגמה: אם הכלב לועס את הרגל של השולחן, יש לומר את המילה “פוי” בטון כועס ומיד כאשר הכלב מרפה את שיניו יש לתת לו כדור טניס, עצם, ולהגיד לו: “כלב טוב”.

2. נשיכת יד או רגל – ליטופים פולשניים. גור הכלב לומד לדבר בעזרת פיו ולומד להכניע את אחיו בעזרתו וזו הסיבה שהוא מתנהג כך גם כלפינו ובעיקר כלפי ילדים צעירים. במקרים אלו עלינו להגיב בליטופים פולשניים ולהכניעו.

אם הגור הקטן מתייחס אלינו כאל כלבים, נגיב ככלב ונכניע אותו. פעולה זו לא תפסיק את הנשיכות, אך תבהיר לכלב שאנו מעליו בהיררכיה הלהקתית.

3. פסק זמן קצר – כאשר הגור מנדנד ונושך על מנת לזכות בתשומת לב, התגובה הטובה ביותר היא להתעלם ממנו ולתת לו תשומת לב כאשר הוא שוכב רגוע. לעיתים קשה להתעלם מהנשיכות, כיוון שהן כואבות אך אם יש אפשרות, עדיף לא להתייחס.

4. פסק זמן ארוך – כאשר הגור מתעקש להיות מרכז העניינים, אך לנו אין זמן להתעסק איתו או לחנכו, נתחם אותו במאורה שלו וניתן לו קונג או משחק אחר להתעסק עימו.

5. סגירת הפה- האופציה הנ”ל שייכת לשיטה ההימנעותית. מרכז הכובד של הכלב הוא פיו. ע”י סגירת פיו אנו לוקחים ממנו את השליטה. אם הגור נושך אותנו, נסגור את פיו ונחכה לבכי של תסכול, ורק אז נשחררו.

פעמים רבות מנסה הכלב לקבל את תשומת הלב שלנו על ידי קפיצות. הקפיצות הן קפיצות הנובעות משמחה ומרצון של הכלב להיות קרוב אלינו ובגובה שלנו. על מנת למנוע את הקפיצות עלינו לגרום לכלב להבין כי את תשומת הלב שלנו הוא יקבל רק כאשר יהיה עם ארבע רגליים על הקרקע. ולכן, כאשר הכלב קופץ עלינו נסובב אליו מעט את הגב כך שהוא ירד מאיתנו בצורה אוטומטית. רק כאשר הוא יהיה עם הרגליים על הרצפה נשבח אותו ונלטפו.

כאשר הכלב מפוחד, אסור ללטפו ו/או לאמר לו מילים מרגיעות. כך הוא יקבל חיזוק להתנהגותו.

לדוגמה: אם הכלב מכורבל ורועד בגלל רעשי זיקוקין די-נור, באותו רגע אין להתייחס אליו. בטווח הארוך אנו צריכים לעשות לכלב חשיפה מבוקרת לגורם שהפחיד אותו.

דרכי פעולה

במדברים עם כלבים החלטנו לקרא לחלק זה “דרכי פעולה” ולא “פקודות”. אין לנו שום יומרה ללמד את הכלב פקודות על מנת לקחת אותו לקרקס או לעשות אותו חייל. הסיבה שאנו מלמדים אותו פקודות, הינה להגיע עימו למערכת יחסים מאוזנת.

חיבור של תגובה אוטומטית עם גירוי חדש. לדוגמה: בכל פעם שהכלב יראה שבעליו הולך לכיוון קערת האוכל שלו, הוא ירייר, מפני שהכלב למד באופן בלתי מודע לקשר בין קערת האוכל לבין האוכל שתיכף יגיע.

התניה עם חיזוק אשר מחברת התנהגות רצונית עם תוצאות שיטתיות. לדוגמה: הכלב למד לתת יד לבעליו ואחר כך מקבל ממתק. כאשר הכלב מבצע התנהגות ובעקבות ההתנהגות הזו בא חיזוק חיובי, סביר שההתנהגות הזו תתרחש שוב.

חיזוק חיובי הוא פעולה שלנו שתגרום לכלב להגביר את תדירות התנהגותו. בחיזוק חיובי הפעולה תהיה נעימה, לדוגמה: כל פעם שהכלב יישב נלטף אותו ונגיד לו “כלב טוב”.

גם במתן חיזוק שלילי המטרה היא להגביר התנהגות מסוימת, אך הפעם הפעולה שלנו תהיה לא נעימה. לדוגמה: כלב שמפחד להיכנס למלונה, נפתח את הממטרות בדשא ובעקבות כך הוא ילמד להיכנס למלונה.

הסטת הכלב מהדרך שלו לדרך הרצויה ע”י המנהיג. בשיטות החיוביות נעבוד בעיקר בתיקונים ופחות בענישה. ענישה מטרתה הכחדת התנהגות, ההבדל בין ענישה לתיקון הוא שבענישה אנו לא מלמדים את הכלב את האלטרנטיבה הרצויה.

ברירת המחדל של הכלב. חשוב מאד שהכלב יבין הן את המילה

והן את שפת הגוף המתאימה.

שחרור הכלב מהדריכות בו הוא היה. המילה מלווה במגע פיזי קל בצידו של גוף הכלב.

במסגרת דחיית סיפוקים, חשוב מאד שנוכל לדרוש מהכלב להישאר במקום ולא לזוז. לימוד הפקודה חייב להיעשות בצורה מדורגת. שישה שלבים ללימוד פקודה זו:

1. קווים ישרים

2. קווים מעגליים

3. ניתוק קשר עין לזמן קצר

4. חצאי עיגולים

5. עגול מלא

6. היעלמויות קצרות.

בזמן הלימוד חשוב שתמיד המנהיג יחזור אל הכלב ושלא יקרה מצב בו חיברנו לו את הפקודה “לא לזוז” עם הפקודה “אלי”.

אמירה המהווה חלק מהליך דחיית סיפוקים. אין מדובר בנימוסי שולחן, אלא בצורך שלנו בשליטה ביצריו של הכלב. הכלב יקבל רשות לאכול מתי שהמנהיג יחליט ולא מתי שהכלב יחליט. לאחר שהכלב ילמד את הפקודות “לא לזוז” ו”בתאבון”, נערוך עימו בכל האכלה טקס אוכל בו הכלב יקבל את הארוחות שלו רק לאחר פקודה מהנוהג.

הפרקטיקה של המנהיגות. כחלק מהשליטה בכלב חשוב שיבוא אלי כשאקרא לו. גם אם הכלב לא בא כשקראתי לו, ואני כועס עליו ומתוסכל, כשהוא כבר החליט להגיע, אסור לכעוס עליו אלא לתת לו זיכרון קישורי חיובי מהמפגש איתנו.

העובדה שהכלב נשכב לידי במתן הפקודה “ארצה”, היא התמסרות. הכלב מביע בכך את קבלת המרות שלנו. חשוב מאד שהכלב יבצע פקודה זו מתוך הבנה ולא מתוך פחד. ישנם שני סוגים של “ארצה”:

1. “ארצה פסיכולוגי” – אנחנו עומדים עם הידיים מאחורי הגב ונועצים מבט חודר בכלב. הרעיון הוא שהכלב יבין שהוא צריך להתמסר ולהיכנע לנו ופשוט יירד ל”ארצה” בצורה עצמאית בלי שנשתמש בשפת הגוף או בפקודה עצמה. ניתן להשתמש בשם הכלב בכדי לגרום לו להסתכל לנו בעיניים ולהיות מפוקס.

2. “ארצה” רגיל – יתבצע בעזרת טון דורש ושפת הגוף שלנו. 

שליחתו של הכלב אל מאורתו. חשוב שנלמדו את המילה בדרך החיוב ואח”כ נוכל להשתמש בה בטונים שונים.

כחלק מהליך דחיית סיפוקים, חשוב שבכל פעם שנפתח את דלת הבית ו/או שער הגינה כלבנו יחכה שאנו נעבור ראשונים והוא יעבור אחרינו. פתיחת הדלת מיועדת לנו ולא לו. בתפיסה הכלבית, ברגע שאנו עברנו ראשונים במעבר הצר חיזקנו את המנהיגות שלנו.

חשוב שהטיולים המשותפים שלנו ושל כלבנו לא יהפכו לסיוט וסכנה לכתפיים. כאשר הכלב קשור לרצועה חשוב שידע את כללי ההתנהגות הבסיסיים. בהתאם לגזע הכלב, אופיו וגודלו, אנו נחליט אם נסתפק בהרגלי הליכה בסיסיים או שנלמדו את הפקודה “רגלי”. בהרגלי הליכה בסיסיים נלמד את הכלב לא למשוך ולשבת לצידנו ברגע שנדרוש זאת ממנו. ב”רגלי” נלמד את הכלב ללכת לצידנו (בד”כ בצד שמאל), כאשר ראשו נמצא ליד הברך שלנו. כאשר נעצור הוא ישב לצידנו.

פקודות מורכבות יותר שתלויות בהצלחת העבודה שלנו עם הכלב. 

פקודות שכיחות: “חפש” (למצוא את הכדור), “סיבוב”, “גלגול”, “דבר” (לנבוח), מעבר בין הרגליים, סטלבט, שמיניות, צליעה, קפיצה מעל מכשול, קפיצה דרך חישוק, קופסת ההפתעות, הדלקת אור, הבאת חפצים, זחילה, הליכה לאחור, ידיים ועוד.

יצרים

כלב עייף הוא כלב מאושר!
בשיטות החיוביות אנו לא מתעלמים, מנמיכים או מכבים את יצריו של הכלב. מה שנשתדל לעשות הוא לווסת ולתעל את יצריו, כך שהתנהגותו תהיה בהתאם לכללי הלהקה. אם ניתן לכלב פורקן ליצריו נוכל להגדיר את עצמנו כמנהיגים טובים.

לכלבים שונים רמת אנרגיה שונה. ישנם כלבים בעלי רמת אנרגיה גבוהה שייקח לנו זמן רב לעייף אותם וישנם כלבים בעלי רמת אנרגיה נמוכה אשר ישמחו לרבוץ רוב שעות היום. עלינו להכיר את רמת האנרגיה של כלבנו ולדעת כיצד לעייפו. רמת האנרגיה תשתנה גם בהתאם לטריטוריה בה אנו נמצאים עם הכלב.

השליטה בכלב תבנה בצורה הדרגתית. נתחיל בעבודה בסביבה מוכרת וסטרילית ללא כל גירויים זרים כמו חצר הבית. מעגל העבודה הבא יהיה באזור פחות מוכר אך עם כמה שפחות גירויים, רצוי במגרש סגור או עם רצועה באורך 10 מטר. אם נעבור את שלבי העבודה הללו בהצלחה, נוכל לתרגל משמעת גם מול גירויים (חתול), ולשלוט בכלבנו גם כשיהיה ללא רצועה.

נחלק את “זמן האיכות” של הכלב לשלושה חלקים:

1. משחק עם עצמו במאורה או בטריטוריה חיצונית. למשל עם קונג או חבל.

2. משחק עם חברי הלהקה. מאד חשוב להקפיד על כללי משחק נכונים.

3. משחק עם כלבים אחרים.

כל התנהגות של כלבנו מונעת מיצרים. לכל גזע בכלל, ולכל כלב בפרט יש תחומי עניין ואופי שונים. בבואנו ליצור שפה עם הכלב חשוב שנבין מה מניע אותו. על מנת שנשלוט בו בצורה 

מקסימאלית, חשוב שנדע לווסת את יצריו. 

ככל שנעלה את יצריו של הכלב נוכל אח”כ לווסת אותם לדרכנו. לדוגמה: אם לכלב יש יצר משחק גבוה, אנו נהפוך את זה לכלי עבודה. כדי לעשות זאת נשחק איתו בכדור על מנת להעלות לו את היצר כלפי הכדור. לאחר מכן נלמד אותו להחזיר את הכדור אלינו – וויסות היצר.

נוכל ללמד כל כלב להחזיר אלינו את המשחק או החפץ שבפיו. יש כלבים איתם העבודה על חיזוק יצר ההבאה טבעית, מכיוון שיצר זה הוא חלק ממהות הגזע אליו הם שייכים (משפחת הרטריברים), אך את מרבית הכלבים נצטרך ללמד להחזיר. לטובת העניין פיתחנו שלוש דרכים:
1. שיטת האריה – שיטה המתייחסת למישור הפסיכולוגי. בשיטה זו לא נתעלם מהצורך של כלבנו להשוויץ עם הציד שלו.
2. שיטת 2 האובייקטים – שיטה המתייחסת למישור הפרקטי. בשיטה זו נדאג לשחק עם כלבנו עם שני אובייקטים, כאשר האובייקט השווה תמיד יהיה אצלנו ואנו מרכז העניינים.
3. שיטת כדור פלאפל- בשיטה זו נשלב מספר יצרים ביחד: יצר גרגרנות, יצר משחק ויצר ההבאה.

כגודל הלחץ, כך השחרור מהלחץ. ככל שהכעס על הכלב גבוה יותר, כך המילה הטובה, שתגיע אחר כך, חשובה ומשמעותית יותר.
לדוגמה: החלטתי להשתמש ב”רעשן” והכלב מאוד נלחץ מכך…מיד לאחר מכן עליי להוציא אותו ממצב הלחץ ועדיף לעשות זאת על ידי משחק.

כל ‘פשע’ שהכלב עושה, מתוכנן. אנו צריכים להשתדל למנוע את הפשע בזמן התכנון שלו.
ככל שזמן תכנון הפשע ארוך יותר, כך סיכויינו למנוע אותו גדלים.
לדוגמה: הכלב אוהב לחטוף אוכל מהשולחן במטבח. במצב זה אין לחכות שהאוכל יהיה כבר בפיו אלא לנזוף בו כשרק הסתכל על האוכל. במקרה והפשע קורה מהר מידי, ללמד את הכלב שאסור לו להיכנס למטבח וכך נאריך את זמן תכנון הפשע.

לאחר שהכלב מבין את שפת הגוף ואת מילת הפקודה, נרצה לראות 90% הצלחה של ביצוע הפקודה המדויקת ע”י שפת הגוף ו/או מילת הפקודה. לאחר מכן נוציא את השימוש של הקליקר לאחר אמירת הפקודה, אך נמשיך לחזק את ההתנהגות הרצויה.

מתן צ’ופרים משתנה באיכות טעמו (אוכל יבש,חטיפים וכו’ ). תפריט זה נועד לחזק את אמינות הפקודות והוא משמש כדרך נוספת להרגלת כלבים גרגרנים פחות לעבודה עם אוכל יבש.

שיטה המהווה חלק מהליך הגמילה מהצ’ופרים בתהליך עם קליקר. בתחילה תגמלנו את כלבנו בכל פעולה, בהמשך לפעמים נתגמל אותו בעזרת חטיף ולעיתים נסתפק במילה טובה. הכלב לא צריך לדעת מתי יקבל חטיף ומתי לא ובכך הוא מהמר.

קופסה בה ירוכזו המשחקים עימם מותר לכלב לשחק. אם הכלב משחק עם משחק אסור נאמר לו “לא” וניתן לו את האלטרנטיבה הרצויה מהקופסה שלו. לאחר מספר חזרות כאלו הכלב יבין כי כאשר הוא רוצה לשחק, עליו לקחת משחק מהקופסה ולא ממגירת הגרביים…

מתן של “סופר צ’ופר” (צ’ופר טעים הרבה יותר) או כמות גדולה מאותו חיזוק חיובי על התנהגות ספציפית יוצאת דופן של הכלב. 

כלבים הלוקחים חלק במשולש הטיפולי (מטפל, מטופל וכלב). כלבים תרפיים יהיו בדרך כלל כלבים קטנים עם אנרגיה נמוכה אשר יכולים לשבת על הברכיים. 

עיקר עבודתם היא רגשית והם מהווים גשר בין המטופל והמטפל. אהבתם ומסירותם של הכלבים התרפיים היא בלתי נדלית ומעוררת השראה.

תפקידם של כלבי השירות הוא להיות עזר לאדם נכה או חולה. כלבים אלה צריכים להיות מאופקים ובעלי יכולת עבודה בכל מקום ומצב ללא קשר לגירויים הניצבים מולם. העזרה שלהם יכולה לבוא לידי ביטוי בלחיצה על לחצני מצוקה בשעת הצורך, במשיכה של כסא גלגלים, בעזרה בהבאת חפצים ועוד. כמובן שהם גם ממלאים צורך נפשי ומשמשים כחברם הטוב ביותר של הנוהג אותם.

כלבים המיועדים לעבודה משטרתית או צבאית. כלבים אלו לומדים לנצל את חוש הריח המפותח שלהם לצורך זיהוי וגילוי של חומרי נפץ, סמים, אנשים וכו’. 

כלבים אלו יהיו בעלי משמעת נוקשה וידעו לתפקד בכל מקום ומצב, לפי הוראות הנוהג שלהם.

בבסיס התנהגותו של הכלב נמצאת זהותו המינית. הזכר מונע מההורמון הזכרי טסטוסטרון ואילו הנקבה תתייחם פעם בכ-5 חודשים וחצי, ותדרוש באמצעות ריחות, את קרבתו של הזכר. סירוס או עיקור מונעים מהכלבים התנהגויות אלו ועוזרים לאזן ולמתן את אופיים. הגיל המומלץ לסירוס ועיקור הוא 7 חודשים.

איסור על כלב לקחת או להרים כל מזון ללא אשור הבעלים. פקודה המבטלת את יצר הגרגרנות של הכלב. נלמד את הפקודה כאשר הכלב מיועד להיות כלב שמירה ויהיה אסור לו לאכול אוכל מזרים.

כלי עבודה

על מנת להשיג את מטרתנו בצורה היעילה והנכונה ביותר, נשתמש בכלי עבודה שונים ומגוונים.

כלי עבודה המהווה חיזוק משני להתנהגות כלבנו. נרצה ליצור התניה בין הקליק שהקליקר משמיע לבין הצ’ופר שהכלב מקבל לאחר שהוא שומע את הקליק. מכיוון שהשפה הכלבית מבוססת על אינטונציות, ולעיתים קשה לנו לשנות בצורה ברורה את קולנו, הקליקר יהווה חיזוק משני למילים “כלב טוב”.

תגמול על התנהגות טובה של הכלב. יש כלבים גרגרנים יותר וגרגרנים פחות, אולם המשותף לכולם הוא שהם אוהבים חטיפים כאלו ואחרים. את הצ’ופר צריך לתת בצורה מדודה כדי שיהווה חיזוק חיובי להתנהגות הכלב. כצ’ופר ניתן להשתמש בחטיפי כלבים, נקניק, גבינה וכל חטיף אחר שהכלב אוהב – ובתנאי שלא יהיה מתוק.

כלי עבודה המעודד את הכלב להעסיק את עצמו. בנוי בצורת קונוס והרעיון הוא להכניס נקניק, גבינה או כל דבר אחר שהכלב אוהב ולתת לכלב לנסות להוציא את האוכל. בעזרת הקונג נוכל להשיג מטרות מגוונות:

  • הכלב ילמד להעסיק את עצמו ולא לנדנד לנו.
  • נבנה לכלב אסוציאציה חיובית לגבי המאורה שלו בכך שיקבל את המשחק האהוב עליו רק כשיהיה במאורה שלו.
  • שמירה על היגיינת הפה של הכלב. הקונג עשוי מגומי מיוחד עמיד וחזק המסיר את האבן משיניו של הכלב.
  • כלי עבודה מרכזי בטיפול בחרדת נטישה.

תעסוקה נוספת לכלב. ניתן לקנות אצל הקצב מח עצם (ולא סחוס המזיק למערכת העיכול), לאחסן במקפיא ולתת לכלב לפי הצורך. במקרה והכלב אגרסיבי בצורה קיצונית, רצוי לבשל לפני שנותנים לו את המח עצם. עצם רגל נחתוך ל5-8 חתיכות.

הרצועה עשויה מבד או מעור, אורכה בין 80 ס”מ לשני מטר והיא מספקת לנו שליטה בסיסית כאשר אנו יוצאים עם הכלב לטיול.

מתאימה לכלבי שעשועים ו/או כלבים קטנים בלבד. מאפשרת לכלב להתרחק מאיתנו אך מאפשרת לנו שליטה גם במרחק של 3-7 מטר.

רצועה ארוכה מאפשרת לנו עבודה עם הכלב בשטח פתוח ו/או מול גירויים. לאחר שלמדנו לשלוט על הכלב עם רצועה ו/או בשטח סגור, ולפני שנוכל לשלוט בו כשהוא חופשי לחלוטין, נעבוד עם רצועה של 10 מטר כתחנת ביניים. נוכל להשתמש בה גם על מנת לחזק את יצר ההבאה של הכלב.

דרך יעילה ונוחה להתמודד עם משיכות של הכלב בזמן הטיול. הרתמה מבוססת על לחץ המופעל על השכמות של הכלב בזמן משיכה והכלב לומד שאם ברצונו לשחרר את הלחץ עליו ללכת לאט יותר ולידנו.

כלי עבודה מרכזי בבניית המנהיגות שלנו מול הכלב. ההלטי קיים במספר גדלים בהתאם לגודל הכלב, מולבש על פיו של הכלב ומקנה לבעליו שליטה על מרכז הכוח של הכלב, כך  שהכלב יעבור שינוי פסיכולוגי ולא יוכל יותר לעשות כרצונו בטיול עמנו. נשתמש בהלטי כפתרון ללימוד הרגלי הליכה או רגלי ועל מנת לחזק ביטחון של כלבים מפוחדים.

כלי עבודה הימנעותי, על מנת ללמד את הכלב הרגלי הליכה או רגלי. הכלב יקבל משיכה מפתיעה וחזקה בכל פעם שימשוך אותנו ובכך ילמד לא למשוך. אנו לא עובדים עם קולר חנק אלא במקרים נדירים וחריגים.

בורג המתחבר לקיר על מנת לקבוע את מיקום המאורה.

ישמש אותנו על מנת לנייד את הכלב בנסיעות ולעיתים ישמש כמאורה של הכלב בביתנו. כלוב הטיסה חשוב והכרחי בעיקר אצל כלבים עם התנהגות בלתי מאוזנת.

תשמש אותנו הן לסירוק וטיפוח הכלב והן למטרת ליטופים פולשניים – על מנת להרגיל את הכלב למגע שלנו.

כלי עבודה לכלבים נשכנים. יד עשויה מעץ או גומי עטופה בכפפה ומיועדת לכלבים הנוהגים באגרסיביות כלפי כל מגע איתם. בשלב א’ נרגיל את הכלב ליד המלאכותית ורק בשלב ב’ נוכל באמת ללטפו.

מיועד לכלבים נשכנים, או כאלה שאוכלים כל דבר הנמצא בהישג ידם. נשתמש במחסום על מנת להגן על הכלב, בכך שנמנע ממנו לעשות דברים אסורים.

כלי עבודה מרכזי להעלאת וויסות היצרים. בעזרתו נוכל להגדיל את השליטה בכלב והוא יאפשר לנו לתת לכלב את מלוא זכויותיו במינימום זמן.

כלי עבודה חשוב להעלאת יצרים ולחיזוק יצר ההבאה של הכלב. במשחקנו עם כדור זה צריך להקפיד על שלושה כללים חשובים:

  1. מרכז הכובד של המשחק יהיה על הרצפה.
  2. האינטונציה שתלווה את המשחק הכרחית ותשמש אותנו בעתיד.
  3. אסור לתסכל את הכלב, יש לגרום לו להתאמץ אך חשוב לא פחות מכך לתת לו לנצח, בכך שהצליח לתפוס את הכדור.

צעצוע נשיכה מעור דחוס או בד המעלה ומווסת יצרים בכלבים. ניתן כצ’ופר או כמשחק לבניית קשר בריא בין הנוהג לכלבו.

כלי עבודה לכלבי ציד שעובדים על חוש הראיה ולגזעים שונים שמגלים רגישות לנורה אדומה. חשוב לדעת כיצד לתגמל את הכלב ולא לייאש אותו בריצה ללא תכלית אחרי הנקודה האדומה.

צלחת מעופפת, בועות סבון, משיכת חבל, חישוק וכו’. כל אמצעי משחק שכלבנו יאהב ושיאפשר לנו לעייף אותו. חשוב לפתח אצל כלבנו אובססיה למשחקים וחפצים מסוימים, על מנת שבעזרתם נוכל לשלוט בו.

חוש השמיעה של הכלב חזק משל האדם פי 3 בערך. קיימת סקאלה שלמה של טונים אליהם הכלב יגיב והאדם לא יהיה מודע אליהם. משרוקית הכלבים תשמש אותנו לקרוא לכלב ממרחק מבלי להפריע ולהרעיש לשכנים.

כלי עבודה שישדרג את ה”לא” וה”פוי” שלנו. רעש צורם, מבהיל, מפתיע, שונה המלווה בטון מאד לא נעים שלנו, שיגרום לכלב להפסיק התנהגות בלתי רצויה. ברגע שהכלב חדל מהמעשה, אנו חייבים לשנות את הטון ולשחרר את הכלב מהלחץ אליו הכנסנו אותו. אין לעשות שימוש רב מידי ברעשן, על מנת שהכלב לא יתרגל אליו. אם הכלב אינו מתרגש מהרעש, נשליך פעם אחת את הרעשן לכוון רגליו על מנת שיקשרואת הרעש עם חוויה בלתי נעימה.

כלי עבודה הימנעותי לשליטה אבסולוטית בכלב. הכלב שומע את הפקודה ואם הוא לא מבצע אותה הוא שומע צליל אזהרה. אם גם לצליל זה הוא לא נשמע הוא מקבל זרם שמאלץ אותו להקשיב לבעליו. בשלב הלימוד הכלב ירגיש כמה פעמים את הזרם, בשגרה עצמה נוכל להסתפק בצליל האזהרה בלבד, ולאחריו הכלב יהיה יותר ממושמע. לפני שנשתמש בקולר תדרים נהיה חייבים לשאול את עצמנו מה היא הסיבה שהכלב לא נשמע לנו.

כלי עבודה הימנעותי שגורם לכלב נבחן תגובה לא נעימה לנביחות. קולר הנביחות יגרום לכלב להפסיק לנבוח. לפני שנשתמש בקולר זה יש לשאול את עצמנו מה היא הסיבה בגללה הכלב נובח.

כלי עבודה הימנעותי שלא מאפשר לכלב לעבור גבולות מסוימים. המערכת מבוססת על צליל אזהרה שהכלב שומע ברגע שהוא מתקרב לנקודה אסורה, ואם ימשיך להתקדם יקבל זרם. לפני שנרכיב גדר בלתי נראית נהיה חייבים לשאול את עצמנו מה הסיבה שהכלב בורח מהחצר והאם מבנה החצר מאפשר לכלבנו להסתובב בה בחופשיות בלי לקבל זרם.

כלב ג'ק ראסל

השפה הכלבית

שפת גוף

מהי בעצם השפה הכלבנית ואיך באמת מדברים עם כלבים ?
כלבים מתקשרים בשלוש דרכים:
1. תקשורת באמצעות טונים
2. תקשורת באמצעות שפת גוף
3. תקשורת כימית.

משמש כאינדיקציה מרכזית לגבי תחושת הכלב.
כשכוש זנב מסמל ידידות ושמחה. זנב בין הרגליים משקף פחד, כאב או מחלה. זנב קפוא הוא סימן לדריכות.

האוזניים מלמדות הרבה על תחושת הכלב. אוזניים מתוחות כלפי מעלה מעידות על דריכות. אוזניים משוכות לאחור מעידות על תחושת פחד. כאשר כלב נובח האוזניים יכולות ללמדנו אם אלו נביחות מתוך עוצמה או מתוך פחד.

הפיהוק לא תמיד מעיד על עייפות, לעיתים הוא מעיד על לחץ וחוסר נוחות.

הגירוד אצל כלב לא תמיד נובע מטפילים כאלו ואחרים. לעיתים הגירוד מעיד על מבוכה ומחשבה לא נעימה (כמו אצל בני אדם).

לא צריך לרוץ עם הכלב לאופטומטריסט, מצמוץ מעיד על לחץ ואי נוחות.

אם הכלב חווה מצב של לחץ, על מנת לצאת ממנו הוא נוהג להתנער. כלב יתנער גם כדי לסלק מים ורטיבות מפרוותו.

אפצ’י מעיד מלבד צינון גם על התרגשות.

מעידים על אהבה, ליקוק מסביב לפה של האדם או כלב, מעיד על התמסרות טוטאלית.

פיתרון בעיות שכיחות

הכלב קופץ עלינו? הגור נושך ללא הרף? איך מתמודדים עם מעבר דירה? או כלב שלא עולה לאוטו? ישנן בעיות התנהגות שחוזרות על עצמן אשר אתם יכולים לפתור בהתנהגות נכונה מצידכם, חשוב להבין מה עומד בבסיס ההתנהגות כדי לפתור אותה וכאן תוכלו לגלות זאת.

למרות שכוונת הכלב איננה רעה ובסך הכל הוא רוצה להגיד לכם שלום, קפיצות הן מציקות ולעיתים אף מסוכנות. הקפיצות הינן הסימפטום של הבעיה ולא הבעיה עצמה. כלב שקופץ ללא שליטה צריך לעבור הליך של דחיית סיפוקים. פקודות כגון “לא לזוז” ו”בתיאבון” ישפרו בעקיפין את יכולתכם לווסת את קפיצותיו. בזמן הקפיצות יש לשדר לכלב קרירות על ידי שפת גוף נכונה. צריך להתעלם תוך כדי סבוב הגוף בצורה הפגנתית ולהעניק לו תשומת לב רק כאשר ארבע רגליו על הקרקע. רצוי ללטף את הכלב בסנטר, שיתרגל לקבל את תשומת הלב מלמטה ולא מלמעלה. ניתן ללמד את הכלב לא לקפוץ גם בעזרת רצועה – כאשר הכלב קופץ יש לדרוך על הרצועה, וכך הכלב יקבל תיקון מלמטה ולא מכם. הרמת ברך בדרך כלל לא יעילה ותגרום לכלב להמשיך ולקפוץ על חברי הלהקה הצעירים. במקרים מסוימים אחד מהבעלים רוצה שהכלב יקפוץ עליו לאות חיבה ושימחה. במקרה כזה יש ללמד את הכלב שלא לקפוץ ורק לאחר מכן ללמד אותו לקפוץ על פי פקודה בלבד.

גורים רגילים לשחק זה עם זה בעיקר בעזרת הפה והרגליים הקדמיות ולכן כאשר הגור או הכלב הצעיר שלכם נושך אתכם זה כנראה כי הוא רוצה לשחק אתכם. ולכן התפקיד שלכם הוא להבהיר לו כי אתם לא גורים ולא נמנים על גזעי הכלבים וכי המשחק אתכם חייב להתבצע בדרכים אחרות ולא עם הידיים שלכם.
עומדות לרשותכם מספר דרכי פעולה:
• אמירת המילה “פויי” בטון כועס מלווה במחיאת כף ומתן אלטרנטיבה מידית לנשיכה, כגון חבל, משחק מצפצף וכיוצ”ב.
• ליטופים פולשניים – הכנעה של הכלב, שיבין מי המנהיג ומי השולט בבית…
• פסק זמן קצר לידכם – להתעלם ולתת לכלב תשומת לב רק כשהוא שוכב רגוע
• פסק זמן ארוך – תיחום הכלב במאורה שלו ולתת לו להתעסק עם משהו מגניב כמו משחק נשיכה, עצם טעימה או משחק אחר שיעסיק אותו לאורך זמן
חשוב לזכור כי הנשיכות הקטנות מהוות שלב טבעי בהתפתחות הגורית של הכלב וכי הן חולפות לאחר שהכלב מתבגר – בסביבות גיל 6 חודשים

סדר, חוקים ומשמעת הן לא מילים גסות כשמדובר בכלבים. ככל שחייו של כלבכם יהיו מסודרים וברורים יותר, כך ייטב לו. הגבולות של מה מותר ומה אסור צריכים להיות מובחנים בצורה בהירה, הן לכלב והן לכל דיירי הבית. כאשר אתם מביאים כלב הביתה, על כל בני הבית ליישר קו לגבי הגבולות שמציבים לכלב. לדוגמה: אם החלטתם כי לכלב אסור להיכנס הביתה, על כל בני הבית לעמוד בהסכם ולא לתת לכלב להיכנס. אם תתמידו ותשמרו על הכללים, הכלב ידע תמיד את מקומו והחיים איתו יהיו נוחים וטובים.
ומה עושים עם כלב פורץ גבולות? אף פעם לא מאוחר להציב את הגבולות, חשוב רק לזכור לתת לכלב את מה שהוא צריך ומגיע לו. אם החלטתם כי הכלב לא נכנס הביתה, אך לא סידרתם לו מסתור מהגשם, אל תתפלאו אם בכל פעם שהדלת תיפתח הוא ישעט פנימה בהתלהבות…

לגור הצעיר (שגילו עד כשישה חודשים) יש שיניים חלביות וצורך עז להתעסק או לחדד אותן. חשוב מאד לאפשר לו להתעסק עם חפצים או משחקים השייכים לו (כדור טניס, עצם, קונג, חבל, בקבוק וכו’). אם הגור לעס חפץ אסור, יש לנזוף בו עם המילה “פוי” ומיד לתת לו משהו שמותר ללעוס ונשבח אותו. חשוב לא לאפשר לגור חופש פעולה רב מידי כדי שלא יגרום נזקים. במקרה ולכלב התחלפו השיניים והוא עדיין עושה נזקים, יש לספק לו צעצועים וחפצים שמותר ללעוס ולתרגל איתו משמעת בסמוך לחפצים שאסור ללעוס.

הכלב מבטא את עצמו באמצעות יללות ונביחות. על מנת להפסיק נביחות טורדניות, חשוב לנסות להבין מה הכלב בעצם רוצה להגיד. אם לנביחות סיבה מוצדקת יש לנסות לפתור את הבעיה. אם מקור הנביחות הינה רצון לתשומת לב, חשוב להתעלם ממנו על מנת לא לתת לו חיזוק חיובי. כדי להרגיע כלב, חשוב ללמדו את המילה “למקום”. פקודה זו תחייב את הכלב לגשת למאורה שלו וכתוצאה מכך להירגע. יש מגוון רחב של בעיות הקשורות בנביחות ולפני שניגש לטפל בהן צריך לאבחן את אופי הנביחה בצורה מדויקת.

למרות שמרבית הכלבים מרגישים צורך לחפור, קיימים גזעי כלבים (כמו הטריירים) להם נטייה גדולה יותר לחפירות מגזעים אחרים. לפני שמלמדים את הכלב איפה אסור לחפור, צריך ללמד אותו היכן כן מותר לו לחפור.
כלבים חופרים בדרך כלל משתי סיבות עיקריות: ארומה של ריחות וחיפוש אחר לחות.
יש לבחור מקום בגינה, בו גם אם הכלב יחפור זה יהיה “הרע במיעוטו”. את המקום הנבחר יש להרטיב במים ולעיתים יעזור להחביא שם עצם טעימה. כאשר כלבכם יחפור שם, יש לעודד ולשבח אותו. אם יחפור במקום אחר, יש לנזוף בו ולהוביל אותו למקום בו מותר לו לחפור.

כלבים שאינם אוהבים לנסוע ברכב יצטרכו לעבור תהליך של חשיפה מבוקרת. יש לשפר את הקישור השלילי שיש לכלב עם הנסיעה ברכב ולהקנות לו חוויות חיוביות הקשורות בנסיעה.
בתחילה מתרגלים עם הכלב עלייה לרכב כאשר המנוע דומם. ניתן להשתמש בצ’ופרים או משחקים שהכלב אוהב. כך ממשיכים בהדרגה את התרגול גם כשהמנוע פועל. לאחר מכן מתחילים בנסיעות קצרות ואט אט לעבור לנסיעות ארוכות יותר. את התרגול ההתחלתי מבצעים כאשר שתי הדלתות האחוריות פתוחות על מנת להוריד את רמת החשש של הכלב. בכל מקרה, אין לדחוף את הכלב בכוח לתוך הרכב.

שגרת חיים קבועה וטריטוריה ברורה חשובים מאוד לכלב. כאשר עוברים דירה, עולמו של הכלב מזדעזע ובטחונו העצמי מתערער. על מנת לאפשר לכלב ליהנות ממעבר בטוח וקליל, רצוי מאוד לקחת אותו לביתו החדש מספר פעמים לפני המעבר ובעת המעבר להכין לו מבעוד מועד “מאורה” בטריטוריה החדשה, במיקום נגיש, מרכזי ופינתי. כאשר תגיעו עם הכלב בפעמים הראשונות למשכנכם החדש יש לאפשר לו להכיר את המקום לבדו ולא להכריח אותו להיכנס למקומות שהוא נמנע מהם. מעבר לבית חדש מהווה הזדמנות מצוינת להצבת גבולות חדשים ונכונים שלא היו בבית הקודם. חשוב להציב את הגבולות מההתחלה ולעצב את חייו של הכלב במקום החדש כפי שהייתם רוצים לראות אותם לאורך זמן.

אין כלב שנולד פחדן. יש נסיבות חיים קשוחות (נטישה, התעללות, תקיפה, חיים בכלבייה) שיכולות לגרום לכלב טראומות המובילות לפחד של הכלב מדברים שונים כגון, אנשים, כלבים אחרים, רעשים חזקים ועוד. במקרים כאלה צריך קודם כל לבנות אמון של כל בני המשפחה מול הכלב ורק אז לבצע חשיפה מבוקרת לדברים מהם הוא מפחד. גורם נוסף לפחד של כלבים הוא לעיתים קרובות התנהגות לא נכונה של הלהקה האנושית שלו, שלא מצליחה לספק לכלב את הביטחון הדרוש לו. ההתייחסות לפחדים וחרדות בקרב כלבים מחולקת לטווח הקצר ולטווח הארוך. בטווח הקצר, כאשר הכלב מפוחד חשוב מאד לא ללטף או לחזק לו את הפחד. לדוגמה: כלב שנבהל מזיקוקי די נור – אסור ללטף ולנסות להרגיעו במילים ובחיבוקים, כי כך נחזק לו את הפחד. במקרה כזה, למרות שזה בדרך כלל מאוד קשה לבני המשפחה, רצוי לתחם אותו ב”מאורה” ולהתעלם ממנו לחלוטין. בטווח הארוך צריך לבצע עם הכלב חשיפה מבוקרת לרעשים חזקים ולבנות מולו מנהיגות ברורה. לעיתים יש צורך בטיפול תרופתי.

כלבים חשים את השינויים ההורמונאליים אצל נשים, החל בשלב מוקדם של ההיריון. כללי ההתנהגות והגבולות של הכלב, צריכים להיקבע עוד לפני שמגיע התינוק החדש ולא לאחר מכן.
ביום בו התינוק מגיע הביתה חשוב לתת לכלב להיות חלק מקבלת הפנים ולא להרחיקו.
רצוי להשתדל ולהמשיך לתת לכלב את תשומת הלב לה זכה לפני הגעת התינוק, על מנת שלא יראה בתינוק את הגורם לאיבוד זכויותיו. מערכת היחסים עם כלבכם חייבת להיות מבוססת על מה שאתם יכולים לתת לו לאורך זמן ואם אתם יודעים שבעקבות שינוי מבנה הלהקה, שגרת יומו תשתנה, יש לשנותה בטרם הגיע התינוק הביתה.
למאמר – הכן כלבך לתינוק שבדרך